כל מי שנמצא יומיים באינטרנט בישראל מכיר את הספורט הלאומי האהוב עלינו: להתווכח באינטרנט. גם בקרב מוזיקאים, אשר תחביבם אינו בהכרח בעל טבע תחרותי (בטח אם אתה באסיסט בלהקה), ניתן לראות דיונים חוזרים ונשנים ברשת אודות מרכיבי הסאונד הטוב. אני מודה שבימינו בסוף 2022 , למדנו לפתח עור של פיל וציניות (אני מקווה רק שבמידה הבריאה) נוכח ויכוחים אלו ובכל זאת, ברגע שהם עולים, גם אם ננסה לנטרלם – נכיר בטיב מעשינו משל תקענו אצבע בסכר.
הגישה האהובה עלי בויכוחים שכאלה היא לפשר ולהזכיר שוב ושוב שאנחנו עוסקים באסתטיקה והכיף הוא שאין ממש חוק מלבד זה שאנו נגדיר לעצמינו ביצירה. ובכל זאת, איך מגיעים לסאונד המתאים ליצירה? אז נכונה הקלישאה שזה בעיקר באצבעות הנגן, הרי שנגן רע על גיטרה איכותית לא צפוי לנעים את אוזנינו כמו נגן טוב על גיטרה ירודה. אבל כמו שאמרתי למעלה, אמנות זה לא רק טוב ורע, זה יותר משחק של התאמה ובמוזיקה אי אפשר להטיל הכל על אצבעות והגישה של הנגן, כי הוא לא שווה הרבה בלי אינסטרומנט.
שאלת מרכיב הכלי בסאונד הוציאה אותי למסע קטן. בהתעלם כרגע ממרכיבים אקוטיים אחרים לסאונד, כמו מגבר ופדאלים, החלטתי לבדוק במשך מספר שעות רצופות ללא כל הפרעה, את השפעת כלי הנגינה על הסאונד ועל הנגן. כיוון שביום שישי ה-16.9.22, מתקיים אירוע פורום באסיסטים של קהילת The Groove Connection, בה יתארחו ויציג פרזנטציה נציגים מחנות כלי הנגינה “המיתר השישי” (מקווה ישראל 25, תל אביב), הלכתי לבדוק את שאלת סאונד הכלי בחנות זו.
אסייג ואציין מראש, אין לי הבנה מקצועית עד כדי שמץ של מושג, בכל נושא הרזוננס של עצים בגיטרה, סוגי פיקאפים וחומרים והשפעתם על הסאונד. אני הדיוט שפשוט מנגן על הבס כבר 18 שנה, הספקתי להופיע ולהקליט ולהתבטא לא מעד בגין חוויות אלו וכל סיקור כלי שיופיע פה בהמשך ייגזר נטו מן החוויה שלי כנגן על הכלי ומי שציפה כאן לדיון עומק טכני אודות רכיבים אז סליחה.
משנכנסתי לחנות וראיתי הבאסים הרבות שעומדות שם בתצוגה, ניגשתי קודם אל מחלקת הצווארים הקצרים, כיוון שיש לי חולשה לכלים שאפשר להכניס לתא המטען של האצ’בק.
Reverend Sentinel Short Scale (Metallic Alpine)
מעבר להיותה קצרת צוואר, באס זו התאפיינה בעוד תכונה שאני מתעדף בכלי נגינה – פיקאפ אחד בלבד. אממה מהר מאוד הבנתי שפיקאפ אחד לא קובע כי זה כלי פשוט שניתן להבין את הפטנט שלו תוך דקות נגינה בודדות.
קודם כל, היא כן בעלת צליל “הונקי” כיאה לבאסים קצרות, אך הפיקאפ שלה הוא בעל פיצול וישנו בורר מצבים שיכול לתת לבס צליל קריספי וצלול עם חיזוקים בתדרים הגבוהים וגם צליל עמוק ועכור עמוס נמוכים. הבס מאוד וורסטילית ואל תתנו למראה הקומפקטי להטעות אתכם.
מעבר לסאונד, מאוד כיף ונח לנגן על הבאס הזו; הפיקאפ ממוקם במרכז הגוף עם נטייה קלה לכיוון הצוואר מה שמאפשר פריטה נוחה על הכלי. הסקופ מבחינתי הוא המדרגה שיש לו באמצע הגוף. רברנד טוענים שהמדרגה נותנת לכלי עוד נמוכים, אבל מבחינתי זה מקום נח להניח עליו את האגודל בזמן שאני פורט, שזה משהו שדי חסר בהרבה מהבאסים שיש להן פיקאפ פי-באס.
Reverend Dub king (Rock Orange)
אני מודה, הבית שלי הוא לא המוזיקה הג’מייקאנית ומכאן שלא ניסיתי אותה בנגינת צלילי עמומים ועמוקים כיאה לשם הכלי: דאב קינג. ובכל זאת, כשניגנתי עליה לא הרגשתי שחסר לי העניין הזה, שכן מדובר בבס רוקנ’רול נהדרת.
כפתור מיקס הפיקאפים שלה מאפשר גמישות רבה בסאונדים שרוצים להוציא ממנה, בין פאנץ’ הונקי כיאה לגיטרה קצרת צוואר וחלולת גוף לסאונד חם עמוס נמוכים שיכול להטעות אתכם שאתם מנגנים בבס ארוכת צוואר. מה שאהבתי בו במיוחד הוא כמובן שניתן לסובב אותו קיצונית ימינה ואז זו הופכת לבס של פיקאפ אחד כמו שאני אוהב, שזו עדות נהדרת ליכולת הוורסטילית של הכלי.
המיקום של הפיקאפים על הכלי נותן לו מרחב בין צליל מהודק עם המון התקפה ליד הגשר, לצליל רפוי עם זנב שמן ליד הצוואר.
כמו בסנטינל, גם בדאבקינג יש סאסטיין נהדר לצליל מפוקס מאוד, תכונות מאוד מפתיעות בבסים קצרות צוואר.
Reverend Mike Watt Wattplower MKII
חבריי הפאנקיסטים, אם אתם קוראים את הסיקור הזה אני משדר לכם מסר זה באופן ישיר: לכו לנגן על הבס הזו מיד. בס זו היא סיגנצ’ור של מייק וואט, שניגן בסטוג’ס וגם בפאיירהאוס, כך שלא במקרה איך שניגנתי עליה בחנות שאגתי שהיא בס חלום לפאנק.
צליל פאנצ’י, הונקי, מלא ברזל, עושה חשק שלא ייאמן לחבר אותה לפדאל אוברדרייב ולפתוח עימה חברת הריסות בניינים.
גם כאן בורר הפיקאפים ימינה בכדי ליהנות מן פיקאפ הפיבאס המשולש שנמצא לו במיקום נפלא באמצע הגוף, אבל הבנתי שפאנקיסט אמיתי אולדסקול שנותן קצת ריספקט לדאב ורוקסטידי יכול להשתמש בפיקאפ צוואר שנותן מענה לצורך זה.
לדעתי, אם את/ה עמוק בטורים ויש לך 5 להקות ועדיין מדבר/ת על “הסצינה”, כדאי לך לבדוק את הבס הזו.
אסיים בציון לשבח על הצבע המגניב של הגיטרה.
בנקודה זו ראיתי שכיסיתי כל הבאסים הקצרות בחנות ומכאן שנשארתי בשדה המוכר לי של כלים בעלי אורך צוואר סטנדרטי וכלים בעלי סקייל ארוך. הציפייה שלי מהכלים הללו מלבד החזקת כיוונים נמוכים יותר מאלו של הקצרות, גם לקבל צליל יותר מלא, יותר עגול, שאני לא ארגיש שזה הפתעה שיש באסים לא בוציים בכלי ותדרים גבוהים מפוקסים.
Reverend Triad Bass (Purple Burst)
החדשות הטובות לחובבי הג’אז בס: הגיטרה הזו מגיעה עם שלוש פיקאפים ג’אז בס.
החדשות הרעות לחובבי הג’אז בס: בורר הפיקאפים בגיטרה זו לא מאפשר נגינה על פיקאפ הגשר ופיקאפ הצוואר בלבד.
למעשה, אין אפשרות גם לנגן על שלושת הפיקאפים במקביל. השילוב היחידי שמתאפשר בבורר של הפיקאפים זה אחד מן הפיקאפים הקיצוניים (גשר וצוואר) עם זה האמצעי.
החדשות הטובות עבורי: ניתן להפריד בבורר כל אחד מן הפיקאפים ולנגן איתו לבד. אני מאוד אוהב את המיקום והצליל שייצא מפיקאפ האמצע. מי שבנישה של בס עם פיקאפ אחד בלבד יכול להרוויח פה 3 גיטרות במחיר של אחת.
מעבר לצבע היפהפה, הגיטרה נוחה מאוד ויושבת נהדר על הגוף. הצליל נקי וצלול מאוד כייאה לעבודה עם פיקאפים אלה והצוואר שלה נעים וכיף להחליק לאורכה.
Reverend Mercalli 4 (Gunmetal)
זו הגיטרה האחרונה של רברנד שניגנתי עליה ואציין כאן נקודה שטרם נתתי עליה הדגש: כל הבאסים הללו הן בעלות צוואר מוברג לגוף הכלי וכולן פאסיביות. כלומר, אין בטריה, אין פרה-אמפ שדוחף הסיגנאל החוצה. יש סיגנל שזורם מן האאוטפוט של הגיטרה והשליטה בגיטרה מלבד הווליום זה רק הטון (והבוררות כמובן).
הגיטרה הזו הפתיעה אותי כיוון שיש בה שני פיקאפים שמנים מאוד שאפשר לטעות מרחוק שמדובר באלו שיש בסטינגריי, אך הם פאסיביים בניגוד לאלה במיוזיקמן.
חפרתי המון את הפיקאפ הצוואר, ניגנתי גם על פיקאפ הגשר ועל כל מיני שילובים בין השניים לשם הפרוטוקול. בשורה התחתונה היא שנהניתי מן הכלי, בעל סאונד עמוק ומעושן, למי שרוצה גיטרה שמתמקמת היטב במיקס מחד ושתהיה בעלת אופי ייחודי ומעניין מאידך.
אסיים עם ציון לשבח של הצוואר והסריגים שהרגישו מצויין, עבה אבל לא מענה את היד לנגן בה.
לסיכום רברנד: במחיר שווה נפש רברנד מביאים כלי הרבה יותר מראוי. מי שמחפש את עצמו כמוזיקאי המנסה להתבטא באופן ייחודי בעולם הזה ולא להיצמד לארכיטיפים מצויינים, אך ידועים מראש וכל כך שכיחים בנוף הקיום שלנו, שיש שיכנוהם “בנאליים” ולא בהכרח יטעו, יכול למצוא שם את התשובה שלו – חבר מיוחד לחיים.
המעבר לסנדברג היה מורגש, זה לא משהו שאעיז להעמיד בעכרם של רברנד כיוון שנהניתי מכל הגיטרות שלהן שניסיתי באופן בלתי יוצא מן הכלל (מכמה יותר ומכמה פחות, זה נכון). מחמאה שכזו אני, לצורך העניין, לא יכול לתת לסנדברג. סנדברג לא מייצרים כלים עממיים ואם הבנתי נכון הם גם לא מייצרים אותם בפס ייצור בכלל. הקפיצה במחירים לסנדברג באה לידי ביטוי ביצירת כלי ייחודי בבניה אישית שפרטיה יכולים להגיע מאיזה חלקים אופטימאלי לבנות לך את הגיטרה ועד כדי רמת הגימור של הצבע. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וסנדברג אכן מעלים שאלה נוספת שכלל לא התייחסתי אליה בכל הנוגע ליחסי הנגן והכלי: איכות הבניה – מעבר לחשיבות נוחות הנגן על גבי הכלי בכדי להוציא ממנו צליל טוב, צריך להתייחס לכך שאיכות בניית הכלי יכולה להשפיע רבות על סאונד, החל מאורך סאסטיין הצליל ועד שאלת משך הזמן שהוא מחזיק סטאפ. לא צריך להיות טכנאי גיטרות גדול בכדי להבין שהסנברג הזו שעליך היא באס רצינית, שנבנתה עם המון תשומת לב ודגש לפרטים הקטנים (שוב, בבקשה, שזה לא ישתמע כאילו יש לי שמץ של תלונה על איכות בניית הכלים של רברנד – כלים מצויינים).
Sandberg Electra SV4 (Tobacco Burst)
הפי-באס הזו מלאה בהפתעות מרעננות למי שכבר לעס, טחן, בלע, העלה גירה ושוב לעס את חוויית הפרסיז’ן. הגיטרה הזו אקטיבית, זה מאוד נחמד למי שצריך להתמודד עם מגוון הופעות, שבהן חסר מגבר בס על הבמה וכמובן שהיא גם עושה חיים קלים למי שרוצה להתחבר איתה ישירות לכרטיס הקול ולהקליט.
בניגוד לפרסיז’ן, הגיטרה הזו לא מרגישה כבדה כמו קורנס והצוואר שלה לא עבה כמו גזע עץ באובב. הגיטרה יושבת על הנגן בצורה נוחה מאוד והצוואר הלא עבה ייתר על המידה שמר בכל זאת על צורה עגלגלה שנורא כיף לעבוד עימה.
מי שרצה פי בס מצויינת במחיר של פנדר מקסיקנית, לדעתי מקבל פה תמורה נהדרת לכסף שלו (בס זו משמעותית הכי זולה בחנות מבין הבאסים של סנדברג וכנראה גם יותר זולה ממרבית הרברנד עליהם נגנתי קודם לכן)
Sandberg California TM Superlight (Red Burst)
גיטרה בס בגודל מלא ששוקלת פחות מ-3 קילו! אם היא הייתה שלי, בטור הבא הגב שלי היה מודה לי, מה שגם בטח יותר קל וכיף להופיע איתה ולזוז על הבמה.
הגיטרה הזו אקטיבית עם אפשרות למשיכת בקר הווליום החוצה לשם הפיכתה לפאסיבית. בגיטרה שני פיקאפים: סינגל ג’אז באמצע הגוף (פיקאפ צוואר) והאמבקר נוסח מיוזימן בגשר. בהנחה ואינך מעוניין בהאמבקר בגשר ולהביא את הגיטרה קרוב יותר לסאונד ג’אז בס, ישנו בקר פיצול שיכול להפוך הפיקאפ לסינגל בודד.
אמנם אישית לא הכי הצלחתי להתחבר אליה, אולי כי אני פחות בקטע של ג’אז או סטינגריי בעצמי, אבל הגיטרה הזו ובעיקר הבאה אחריה, גרמו לי להבין שסנדברג מייצרים גיטרות על תקן אולרים שוויצריים – במוצר אחד אתה יכול לקבל המון גיטרות שונות ומי שרוצה לנוע מהפקה להפקה עם גיטרה אחת בלבד אני מאמין שסנדברג קליפורניה זו תשובה אולטימטיבית לצורך זה.
Sandberg California VM4 (Lake Placid Blue, Hardcore Aged)
קודם כל לא להיבהל מהתמונה, זו לא גיטרה יד שניה. ציינתי למעלה שאת הגיטרות של סנדברג מזמינים מהסדנא שלהם בבראונשווייג שבגרמניה והפרטים בהזמנה מגיעים עד רזולוציית הגימור. ה-“הארדקור אייג’ד” שבשמה מציין שהגיטרה מגיעה בגימור החבול והיפהפה הזה.
בניגוד לקליפוניה טי.אמ, אל הבאס הזו התחברתי מיידית. גם היא אקטיבית/פאסיבית, רק כבדה בהרבה ממקבילתה ובמקום סינגל ג’אז קיבלנו האמבקר פרסיז’ן.
אין גבול לשפע הסאונדים שאפשר להוציא מהבס הזו, מה שאפשר להוציא מכל פיקאפ בנפרד והשילובים שלהם יחדיו הופך את הגיטרה הזו לכלי הוורסטילי ביותר שניגנתי עליו מימיי. זו שיש לה המון פנים שכל אחד מהם מצויין ויכול להשתלב בנימוס וגם לפרוץ החוצה במיקס.
מי שרוצה חיי רוקנ’רול עם בס אחת בלבד – זו המלצתי החמה.
Sandberg California TT4 (Marley Blue Hardcore Aged) + TT4 Martin Mendez + TSBS
שלושת הבאסים הללו הינן הגרסא של סנדברג לג’אז-באס, הן פאסיביות ומשחקות ממבט ראשון לפי החוקים של הג’יי-באס, בלי תחכומים ושטענצים. כל הבאסים הללו שוקלות משמעותית פחות מג’יי-באס ועם איכות בניה וגימור ברמה גבוהה מאוד. חשוב לקחת בחשבון שגם הבאס היקרה ביותר מבניהן, עדיין תעלה הרבה פחות מג’יי-באס אמריקאית. הסיגנצ’ורז מגיעות עם סימונים על פני צוואר הכלי, בשונה מייתר הכלים של סנדברג.
בעוד וה-טי.טי.4 הכחולה, הרגישה סוליד כמו ג’אז בס (גיטרות שבאופן אישי אני פחות מסמפט), הסיגנאצ’ורז של מנדז ושל שולץ העניקו משב רוח די מרענן על כל חוויית הנגינה עם הג’אז בס ויתכן שאחרי זו של שולץ, אני קצת יותר אוהב את הכלים הללו.
הסיגנצ’ור של מרטין מנדז, באסיסט להקת אופת’, היא הג’אז השחורה. מיקום הסינגלים שלה זז לכיוון הגשר, מה שנותן לה יותר פאנץ’ בפיקאפ גשר אבל ממש ממש עשה חסד בחוויית הנגינה על פיקאפ הצוואר שכעת ממוקם עוד יותר במרכז גוף הגיטרה. בסך הכל, כמו המראה החיצוני שלה, הגיטרה בעלת צליל אלגנטי, עם באסים נעימים, טרבלים נשכניים והנחתה של תדרי האמצע, כך שהכלי שמשתלב היטב במיקס.
הסיגנצ’ור של טרוסטן שולץ מאידך, היא כבר סיפור אחר לגמרי. באסיסט להקת ביטסטיקס קיבל מסנדברג את הג’אז-באס הראשונה בחיי שהוציאה אותי עם תחושות הנאה צרופה. בשונה מאחיותיה, בס זו לא מגיעה עם פיקאפים של דלאנו, אלא פיקפאים של סנדברג מסדרת אלניקו. האם הפרט הזה על הפיקאפים אומר לי משהו ברמה הטכנית? לא. האם שם כבור הכלב? איני יודע. אבל מי שרוצה ג’יי-בס עם אופי חוצפן, צליל רווי בתדרי אמצע-גבוהים חצופים ולא בהכרח את הצליל החלק העמוק והמתוק שיש לבאסים בסגנון בד”כ, הרי שהכלי הזה הוא חוויה מרעננת ופוקחת אוזניים.
סיכום סנדברג: חוץ מהאלקטרה, מדובר בכלים לא זולים. אמנם לא יקרים כפי שנמכרים בחנויות בארץ כלים אירופאים ואמריקאים מקבילים (9-13 אש”ח), אבל זה כבר לא כלים בסביבת מחירים של 4-6 אש”ח, ויותר נע לכיוון ה-6-9 אש”ח. מצד שני, התמורה שמקבלים לכסף היא מקסימאלית. מי שמחפש בס מצויינת לחיים ולא נכנע לתרבות המותגים, מי שמחפש בס ורסטילית שמאפשרת שפע צבעי-צליל שונים ממכלי אחד, מי שמחפש באמת סאונד קצת מרענן וחדש ובעיקר מי מחפש לקנות את הג’אז בס הכי מגניבה שאי פעם ניגנתי עליה – סנדברג.
התלבטתי רבות אם לכתוב את הניסיון שלי על המיוזיקמן הזו כי קשה לי להגדיר אותו כחיובי במיוחד, אבל אני חושב שהוא טומן בתוכו מסקנה מחוויית הנגינה שלי באותו יום במיתר השישי:
הנה גיטרה שאני מכיר, בעברי הייתה לי מיוזיקמן סטינגריי בעצמי (אמנם 5 משנת 1989) ואני יודע פחות או יותר עם מה אני מתמודד פה.
אז כן, כיאה למיוזיקמן היא אקטיבית ובניגוד למיזיקמן שהכרתי בחיי, היא באה עם שני האמבקרים במקום אחד. אתם שואלים אותי האם זה הוסיף לחוויית הכלי? אגיד שלא.
הגשר שלה גם לא מקורי של מיוזיקמן אבל זו לא הבעיה. כשניגנתי על מי פתוח הסיגנאל הרגיש לי מאוד סינתיסייזרי ולא טבעי. בורר הפיקאפים בצד הימני אכן נתן את העמוק והשמן, בצד שמאל נתן את הבהיר והנושך, אבל האמצע שלו כבר לא היה כמו שהכרתי בעבר, במקום מפלצת תדרי אמצע שתהפוך את הלהקה שלך לדבר הכי אגרסיבי בחצי הכדור הצפוני, יש כעת סאונד שמפשר בין עמוק והשמן לבין הבהיר והנשכן. בעיני חבל. הכרתי את מיוזיקמן כחברה שמייצרת כלים שאולי כיום אינם לטעמי, אבל אי אפשר להגיד שהם לא ברמה גבוהה. אולם, אחרי הסיבוב הזה על כל הסנדברגים, הרגשתי עם המיוזיקמן את הירידה ברמת בניית הכלי.
כל הבאסים נבדקו באותו היום בחנות המיתר השישי, על גבי מגבר גליאן קרוגר אר.בי 400 ובוקסא גליאן קרוגר 15 אינטש, בלי פדאלים.
שפע תודות לנתי על שנתן לי להכנס ולנגן לו שם בחנות כמה שעות, לא הרגשתי מצד אף אחד מהצוות שאני חלילה מפריע למישהו ובכללי האטמוספירה בחנות מאוד נעימה ומומלצת. כפי שציינתי למעלה, ביום שישי ה-16.9 במסגרת האירוע של The Groove Connection, יגיעו נציגים מ-“המיתר השישי”. אם יש פה בסיקור איזשהו כלי שסיקרן אותך, ממליץ לפנות לנתי, או להדר גרף (מארגנת האירוע) בבקשה שכלי זה יהיה נוכח באירוע שיתרחש בחדר החזרות “הגרוב” שבכפר מל”ל. לינק לאירוע:
https://www.eventer.co.il/teymur
הצטרפו לניוזלטר שלנו!
© The Groove Connection, all rights reserved 2022
