איש אחד ומלחם

את איציק אליהו אני פוגש בסטודיו קטן בדירה ביבנה, מוקף בעשרות כלי נגינה אלקטרוניים מחודשים ומשופצרים. אם יש ברשותכם סינתיסייזר אנלוגי, כנראה שכבר פגשתם את איציק או שבטח תפגשו אותו מתישהו בעתיד. האיש  מתקן, מעדכן, משרדג, מחדש, משפצר ומייצר סינתיסייזרים ומכשירי אפקטים. את התוצרת האישית שלו הוא מלחים ומבריג במו ידיו תחת מותג הבוטיק Made On Earth ובקיצור MOE. מה שיזהר אשדות קורא לו ״שני חבר׳ה ומלחם״, רק שפה יש רק חבר׳ה אחד, ובמקרה יזהר נמנה על חוג לקוחותיו.

על איציק שמעתי לראשונה כשנתקפתי במחלת הציודיטיס. זאת מחלה חשוכת מרפא שאינה מכוסה בביטוח הבריאות, וגורמת לחולים בה לרכוש ציוד וכלי נגינה בחוסר סינכרון עם חשבון הבנק ומצבם הכלכלי. לפני כמה שנים נחשפתי למכשירי הx0xb0x (בעברית: ״זוקסבוקס״) שהוא מרכיב – רפליקה משודרגת של סינתיסייזר הבס המיתולוגי TB-303 של רולנד, ובהמשך רכשתי ממנו מכשיר אפקטים אנלוגי.

נפגשנו כדי לשמוע על התשוקה שלו, על סיפור חייו והאנשים שפגש בדרך.

אתה יודע מה השאלה הראשונה ששואלים בשיחות כאלה. איך הכל התחיל?

גדלתי בבאר–שבע. תמיד אהבתי להרכיב, לתקן דברים ובעיקר להבין איך הם עובדים. פעם קפץ לנו נתיך בבית. הייתי אולי בן שבע, וזה היה נתיך של פעם: חתיכת חרסינה עם חוט דק שנשרף כשאינו עומד במתח. הוצאתי את הנתיך, הבנתי מייד איך זה עובד, גזרתי חוט חשמל של נורה שלא היתה בשימוש והרכבתי במקום החוט שנשרף.

אבל יכולת לגרום לנזק גדול יותר!

כן, אבל בינתיים לאמא שלי חזר החשמל הביתה עד שבא חשמלאי מוסמך, זה היה יותר חשוב.

ומוזיקה?

למדתי נגינה על אורגן חשמלי, אתה יודע, כזה מעץ עם שתי קומות, פדלים ורמקולים גדולים למטה. לא ממש אהבתי את הלימודים, אבל כן אהבתי לשחק עם הצלילים. חיברתי את הווקמן שלי למגבר של האורגן וכל השכונה השתוללה מהרעש. זה היה הרגע שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כמה שנים מאוחר יותר התחלתי לנגן על גיטרה חשמלית. רוק כבד. היתה לי גיטרה פשוטה ונהניתי מאד לחרע עליה.

עם הרכבים? להקה?

לא, לבד. לגמרי לבד.

ומוזיקה אלקטרונית?

איפשהו בגיל 16-17 נחשפתי לעולם הטראנס והטכנו ועף לי הראש לגמרי. ממש נפתחו לי צ׳אקרות, כאילו ראיתי צבעים שלא ידעתי שקיימים. התחלתי לגשש ולהתקרב ליצירה דרך Impulse-tracker, תוכנה שכל מי שהקליט אז מוזיקה אלקטרונית השתמש בה ועבדה תחת מערכת ההפעלה DOS. סבתא שלי קנתה לי מחשב, הפכתי עולמות שזה יהיה DOS טהור והתחלתי לשחק עם התוכנה. בלי כלים אנלוגיים. רק תוכנה. המקלדת של אותו המחשב משרתת אותי עד היום והיא מזכרת להתחלה ולסבתא שלי, כל עוד המקלדת עובדת – היא איתי.

עם הזמן עברתי לגור באילת, עבדתי ביום במלונאות, קניתי רמקולים וכרטיס קול ובלילות התחלתי להפיק מוזיקה באופן מסחרי.

איזו מוזיקה?

טכנו–טראנס – זה מה שעניין אותי. הפקתי המון טראקים. טראקים שלי נכנסו להרבה אוספים ונמכרו בכל העולם. תקופה מסויימת הייתי פופולרי במיוחד בדרום אפריקה. ובמקביל החיים לקחו אותי לאן שהחיים לוקחים – התחתנתי, נולדו לי ילדים, עבדתי בעבודה מסודרת והמשכתי ליצור. בתקופה הזאת עדיין לא נגעתי במכשירים אנלוגיים, זה לא ממש עניין אותי.

ובכל זאת היום אתה מוקף בצעצועים – איך זה קרה?

מרגע שהתחלתי ליצור מוזיקה בעצמי ידעתי שהבסיס להכל, הגיטרה החשמלית של כל המוזיקה שאהבתי, היה ה-TB-303 של רולנד. זה מכשיר נדיר ויקר (רולנד ייצרה בתחילת שנות ה-80 כמה אלפי יחידות מהמכשיר, ויעדה אותו למוזיקאים חובבים כאמצעי ליצירת תפקידי בס בצורה פשוטה, יחד עם מכונת תופים תואמת. הוא נחשב בזמנו לכשלון מסחרי ורולנד הפסיקה את היצור לאחר מספר שנים. כעשור לאחר מכן, עם עליית הטכנו והאסיד, הפכו המכשירים המשומשים לפופולרים ביותר ומחירם הרקיע שחקים – ט.י). לא יכולתי להשיג כזה וחיפשתי תחליפים. רגע ההארה היה כשנתקלתי ב-2008 ברפליקה של המכשיר שנקראת זוקסבוקס ומגיעה בתור ערכה להרכבה עצמית. עוד יותר מרגש היה לגלות שמי שעומדת מאחורי הערכה הזאת היא יהודיה אמריקאית בשם לימור פריד. זה היה פרוייקט הגמר שלה באוניברסיטה ב-2005. יחד עם שותפה לפרוייקט היא מכרה את הערכות בקוד פתוח – כל התרשימים, קבצי הדפסת החומרה, התוכנה – הכל פתוח לכולם, ב-$300 לערכה. 2000 איש קנו את זה בו במקום, בתקופה שקיקסטרטר עוד לא היה קיים. בהמשך לימור הקימה את Adafruit, שמייצרת ערכות בקוד פתוח לקהילה ענקית של יצרנים. ככה הגעתי אל האתר ונכנסתי לכל הפורומים, כמו ילד סקרן שגילה עולם סודי. בכלל לא חשבתי להרכיב כזה מכשיר בעצמי, אלא הזמנתי אחד מבחור אוסטרלי שהרכיב עבורי. ביקשתי ממנו כל מיני שדרוגים והתאמות, mods, וכשהמכשיר הגיע אלי זה היה רגע מרגש: מישהו בנה מכשיר עבורי, עם ההתאמות שאני רוצה – התגשמות כל החלומות.

כמה שנים לאחר מכן הקמתי הרכב אלקטרוני עם חבר. ההרכב לא הצליח כפי שקיווינו, בעיקר כי הסגנון שלנו היה קיצוני, בזמן שהעולם עבר לפרוגרסיב טראנס. זה מאד תסכל אותי. כבר הייתי אבא לשניים, עם מחוייבויות ואחריות, והחלטתי לעצור את רכבת ההרים המוזיקלית. מכרתי את כל הציוד שצברתי עד אז, הכל למעט כרטיס הקול והזוקסבוקס. עזבתי את אילת ועברתי עם המשפחה למצפה רמון לתפקיד ניהול במלון בראשית שנפתח אז. הרגשתי חסך עצום: מחיי לילה מטורפים ואינטנסיביים,  ומאגו–טריפ של עשיה מוזיקלית אינטנסיבית עברתי לעיירה מנומנמת, לתפקיד בו אני משרת אנשים אחרים. זה היה החלום ושברו. ידעתי שזה מה שאני צריך לעשות, להשקיע בעבודה ובמשפחה, זה היה הדבר הנכון למרות התסכול הגדול.

אבל החידק היה רדום. והוא נשאר רדום כמה חודשים עד שיום אחד הדלקתי את המחשב והזוקסבוקס, לחצתי על תו ופתאום שאלתי את עצמי לראשונה – איך זה בעצם עובד? מה קורה מרגע שאני לוחץ על כפתור עד שאני שומע צליל מדויק? פתאום כל דבר בעולם הפך להיות מסקרן. אפילו השלט של הטלוויזיה. אז התחלתי לקרוא, והופתעתי לא רק ממה שגיליתי, אלא מעצם העובדה שאני מבין מה אני קורא. ואז החלטתי לייצר בעצמי את אבן היסוד של כל סינתסייזר – המתנד – אוסילטור. סתם מתנד פשוט של גל מרובע. לקחתי תרשימים, קניתי רכיבים, הרכבתי והלחמתי – והצלחתי. הרגע הזה בו חיברתי את הכל ושמעתי צליל, והצלחתי לשנות לו את הגובה, היה רגע של וואו. הבנתי שזה העתיד שלי. מאותו יום התחלתי ללמוד ולקרוא כל יום אחרי העבודה אל תוך הלילה. נכנסתי לפורומים והתחלתי לייצר בעצמי – עוד מתנדים, פילטרים ורכיבים של סינתיסייזרים. פתחתי ערוץ יוטיוב והתחלתי לקבל תגובות. אנשים ממש ביקשו שאכין עבורם רכיבים. דבר גרר דבר והחלטתי לעשות בעצמי מה שהבחור האוסטרלי עשה עבורי, לייצר זוקסבוקסים בארץ. הקמתי קבוצת רכישה, לקחתי הזמנות, הזמנתי ערכות, והתחלתי להרכיב, כולל ההתאמות. מזה התפתח עסק, והתחלתי גם ללמוד אלקטרוניקה באופן רציני.

ומה הביא אותך ליבנה?

עשיתי שינוי בעבודה היומית שלי, עברתי מתחום המלונאות לעבודה בחברה טכנולוגית בטחונית. זה היה תהליך קשה של חצי שנה, והוא קרה הרבה בזכות אשתי שתמיד עם הרגליים על הקרקע. תוך כדי העבודה היומית, עסק ההרכבות והתיקונים הלך וגדל, צברתי לקוחות והתחלתי לייצר מכשירים בעצמי. במקביל התנאים בעבודה השתנו והחלטתי להתמקד רק בבניית מכשירים. היום אני שוב עובד בעבודה יומית, כי קשה לנהל עסק עצמאי של אדם אחד.

מי שעוקב אחרי איציק, בוודאי ראה ושמע את מכשיר הקורוס שהוא מייצר ומשווק. בסוף הכתבה יש הסבר טכני על איך קורוס עובד ומה האפקט הפסיכואקוסטי שלו. שמעתי מכשירי קורוס רבים, אמיתים ווירטואליים, קורוס כמו שאיציק בונה שמעתי רק במכשירי הג׳ונו של רולנד. אני מבקש מאיציק שיספר קצת על המכשיר, ואם עד עכשיו הוא דיבר בהתלהבות, כשזה מגיע לקורוס הוא כבר ממש באקסטזה. הוא משמיע לי אותו מופעל על סינתיסייזר מונופוני, והתוצאה מרשימה מאד.

אז איך הגעת לעשות דווקא קורוס?

כבר תקופה ארוכה שאני מייצר מכשירי דיסטורשן ועיוות סאונד ומרכיב מכשירי זוקסבוקס. חיפשתי משהו אחר שאף אחד עוד לא עשה.

אבל קורוס? יש הרבה!

לא כזה. ממש לא כזה. ההארה באה אלי כשהצלחתי לחבר כניסת סאונד ישירה למעגל הקורוס של ג׳ונו 60. חיברתי לזה את ה-SH-101 של רולנד, ונשמטה לי הלסת. זה לא היה דומה לאף קורוס ששמעתי לפני כן, ושמעתי המון, כולל המכשירים הישנים של בוס, מותג האפקטים של רולנד, כולל ה-Dimension-D המפורסם של רולנד. התחלתי להעמיק, להוריד סכמות מקוריות ולבצע הנדסה הפוכה ליחידת הקורוס של הג׳ונו ויצרתי את המכשיר הראשון. התגובות היו מטורפות. ייצרתי קבוצות רכישה שנסגרו עוד לפני שהתחילו. קיבלתי ביקורות מדהימות מבלוגרים, ואפילו הפתעה מ-Loopop, שיש לו עשרות אלפי עוקבים ביוטיוב.

אז במה הוא שונה מקורוס רגיל?

בכמה דברים, קודם כל יש כאן שתי השהיות שרצות בסינכרון (ראו הסבר בהמשך), ושנית, לאלקטרוניקה האנלוגית יש תמיד את המרכיב הלא צפוי, העיוות הקטן בעקומת העליה והירידה של הצליל, שגורם לא להיות רחב הרבה יותר בלי לאבד מיקוד. קיבלתי גם הזמנה מיוחדת מלקוח אנונימי, בעל אולפן הקלטות גדול בחו״ל, שביקש מכשיר כפול, כלומר שתי כניסות וארבע יציאות. כשסיימתי להרכיב וחיברתי את המכשיר לבדיקה זה היה מטורף. המון עיבוד על הצליל ואפס אובדן תוכן.

ומה הלאה?

יש הרבה תכניות, גם ברמה האישית וגם מבחינת העסק. יהיה מעניין.

וקצת הסבר על קורוס בכלל ועל Chorus-60 של MOE:

קורוס נוצר משילוב בין מקור צליל מונופוני ואפקט ויברטו על אותו מקור צליל. אפקט הויברטו הוא העלאה והורדה קלה של גובה הצליל בתדירות קבועה, למשל כל שניה. הדרך הפשוטה ליצר אפקט ויברטו היא באמצעות אפקט דופלר. מכונית שמפעילה צופר ומתקרבת אלינו, צליל הצופר נשמע גבוה יותר כשהיא מתקרבת ונמוך כשהיא מתרחקת. זה נובע מכך שגלי הקול מגיעים אלינו במהירות גבוהה יותר כשהמכונית מתקרבת, ולכן נשמעים גבוהים, וההיפך כשהיא מתרחקת. כדי לדמות את זה באמצעים אלקטרונים, מקור הצליל נכנס להשהיה קצרה של כמה מילישניות, ומתנד משנה את כמות ההשהיה מעלה ומטה. התוצאה היא צליל עולה ויורד. כמשמיעים את מקור הצליל בצד אחד ואת הצליל העולה והיורד בצד שני של הספקטרום הסטראופוני – מקבלים צליל עשיר יותר. כמה גורמים גורמים משפיעים על אופי האפקט – מידת ההשהיה, מהירות ההעלאה וההורדה של הצליל וגם היזון חוזר, פידבק, של ההשהיה. ככל שהפידבק גבוה יותר, האפקט נשמע יותר ״מימי״, וזהו פלאנג׳ר. ככל שההשהיה קצרה יותר, ובתוספת פידבק, יש התנגשות מופעים, פאזות, עם הצליל המקורי, והאפקט נשמע כמו פייזר.

הקורוס של רולנד עובד בצורה דומה עם כמה מאפיינים יחודיים: ההשהיה היא אנלוגית, כלומר דרך מעגלים אלקטרוניים שמשהים את הסאונד. להבדיל מהשהיה דיגטלית שדוגמת את הצליל, להשהיה אנלוגית יש צליל שונה. מאפיין נוסף הוא שיש שני מעגלי השהיה מסונכנים, בזמן שהאחר מעלה את הצליל, השני מוריד אותו, וכל אחד מהם עובד בצד אחר של השדה הסטראופוני. ולבסוף – בגלל אופי המרכיבים האלקטרוניים, יש גם גורם לא צפוי של שינויים כלים בהשהיה שיוצר צליל חם ורחב במיוחד.